חשיפה ראשונה: סידורו האישי של מרן הרב עובדיה יוסף – עם הגהות בכתב יד שלא פורסמו מעולם
בעולם האספנות התורנית כבר ראו לא מעט פריטים נדירים, אך לעיתים נדירות נחשף חפץ שהוא לא רק עתיק או יקר – אלא טעון במשמעות היסטורית, רוחנית וציבורית כאחד. כזה הוא הסידור האישי של מרן הראשון לציון, הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שבו התפלל במשך שנים ארוכות בבית מדרשו לרבנים "חזון עובדיה", כפי שמעידים בני משפחתו.
מדובר בסידור "רינת ישראל", מן המהדורות הבולטות והנפוצות בציבור הדתי-לאומי בישראל במחצית השנייה של המאה ה־20 – סידור שנערך בידי הרב שלמה גורן והפך לאחד הסידורים הסטנדרטיים בבתי כנסת רבים בארץ. דווקא הבחירה של מרן בסידור זה, והערותיו עליו, מעניקות לפריט רובד נוסף של עניין ציבורי והלכתי.
בית המכירות "מקורות" מציע אותו כעת למכירה פומבית. המכירה תיערך היום. לינק לפריט ולפריטים נוספים בסוף הכתבה.
חתימות והגהות – עדות חיה לשולחן העבודה ההלכתי
בדף המגן ובדף השער מתנוססות חתימותיו של מרן – עדות אותנטית וברורה לבעלותו האישית על הסידור. אך עיקר הסערה מתרכז בין הדפים: עשרות הוראות והלכות בכתב ידו, חלקן מוכרות מן הדפוס – וחלקן לא פורסמו מעולם.
בהקדמת המוציאים לאור של אותה מהדורה נכתב כי שולבו בסידור עשרות רבות של הערות והוראות מאת הרב עובדיה יוסף, שהגיה קטעים במיוחד למהדורה זו. ואולם, מתברר כי לא כל ההגהות זכו להיכנס לדפוס. מסיבות השקפתיות של המדפיסים, כך נטען, הושמטו מספר הערות.
אלא שבסידור האישי שקיבל מרן לאחר ההדפסה – חזר וכתב בכתב ידו את אותן הגהות שהיו חשובות לו במיוחד. תוכנן, שלא היה ידוע עד כה, מתגלה כיוצא דופן ולעיתים אף פולמוסי.
דוגמאות שמעוררות הדים
בין ההגהות שנחשפות עתה לראשונה על ידי בית המכירות "מקורות":
- על נוסח "מי שברך לחיילי צה"ל" כתב הרב:
"להכניס את התפלה שרשמתי להצלחת בחורי הישיבות הק'" – הערה המשקפת את עמדתו הידועה ביחס למעמדם הרוחני של לומדי התורה ולחשיבות תפילה מיוחדת בעבורם. - על המילים "ושרים במנגינת התקווה" (בהקשר לשירת "שיר המעלות" בברכת המזון ביום העצמאות) רשם בקצרה:
"שיר עגבים" – ביטוי חריף המעיד על יחסו הביקורתי כלפי שילוב סממנים לאומיים-חילוניים בהקשר הליטורגי. - לפני תפילת מנחה ציין:
"להוסיף פתח אליהו" – תוספת קבלית הנאמרת בקהילות רבות, ואשר לא הופיעה בנוסח המקורי של אותה מהדורה.
בין פסיקה לפולמוס ציבורי
הרב עובדיה יוסף, שכיהן כרב הראשי לישראל וכראש מועצת חכמי התורה של תנועת ש"ס, נודע לא רק כפוסק בעל שיעור קומה עולמי – מחבר סדרת השו"ת "יביע אומר" ו"יחוה דעת" – אלא גם כדמות ציבורית שלא היססה להביע עמדות נחרצות בסוגיות הלכתיות ולאומיות.
ההגהות שבסידורו האישי מציבות זרקור נדיר על המפגש שבין עולמו ההלכתי המדוקדק לבין המרחב הציבורי-ישראלי. הן משקפות את מאבקו על עיצוב הנוסח, על גבולות הלגיטימיות הליטורגית ועל זהותה הרוחנית של התפילה בציבור.
פריט שהוא מסמך היסטורי
סידור תפילה הוא מטבעו ספר שימושי, לעיתים בלוי ושחוק. אך כאשר מדובר בסידור שבו התפלל אחד מגדולי הפוסקים בדור האחרון, ושבו הטביע את חותמו בכתב ידו – הוא הופך ממוצר מדף למסמך היסטורי חי.
החשיפה הנוכחית אינה רק אירוע אספני; היא פותחת צוהר נדיר אל חדר עבודתו הרוחני של מרן, אל מחשבותיו בזמן אמת ואל המקומות שבהם בחר לחדד, לחלוק או להוסיף.
ייתכן שסידור זה – שנישא שנים בידיו של מרן – ימשיך לעורר דיון גם עתה, שנים לאחר פטירתו, ולהזכיר כי גם בין דפי התפילה השגרתית מסתתרים לעיתים פרקים של היסטוריה.
