פריט היסטורי: הצו המקורי ששינה את נוסח תפילת עלינו לשבח

מדוע בתפילת עלינו, הושמטה הפיסקא "שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל לא יושיע"?

הצו המקורי של הקיסר פרידריך הראשון מפרוסיה שאסר לומר את הפיסקה "שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע". בצו נצטוו היהודים לא לומר את הקטע הזה, ובנוסף, בבית הכנסת הרב או החזן יאמרו את כל תפילת עלינו לשבח, בקול רם, כדי שיהיה נראה לכולם שלא אומרים את הפיסקה האסורה. 

הצו מורה לרבנים ומנהיגי היהודים להקפיד שהאיסור יאכף בבתי הכנסת ובבתים פרטיים, ולנהוג בחומרה רבה עם המפירים. תוך אזהרה שהדבר עלול להביא עונש לכל יהודי הממלכה. היהודים גם נצטוו היהודים להדפיס את האיסור בכתב עברי וגרמני, ולתלות בבית הכנסת ולהפיץ במקום מגורי היהודים. הצו תקף לעולם. ברלין, 15 ינואר 1716.

לפנינו הצו המקורי כפי שנדפס על ידי השלטון הפרוסי. מחמת חשיבותו והקשר ליהודים, הוא נכתב גם בשפה הגרמנית, וגם בגרמניות באותיות עבריות.

הרקע:
בתחילה נדפס הצו משנת 1703, שאסר לומר את הפיסקה הזו. אמנם מחמת שלמעשה היהודים המשיכו לומר את הפיסקה הזן. נחקק צו חדש, צו מורחב שנוסף בו גם החובה על הרבנים לאכוף את האיסור, וכן הוראה לתלות את האיסור בכל בתי הכנסת. עם איום ממשי שמי שיפגע באיסור התלוי בבתי הכנסת, יקרע את הדפים או יעשה בהם משהו אחר, אותו אדם יגורש מהמדינה, ואף ייענש בגופו עד כדי עונש מוות.

תפלת עלינו לשבת חוברה על ידי יהושע בן נון, ויש שכתבו שהיא נאמרה בעת נפילת חומת יריחו. יש שמצאו רמז לשם יהושע, השם הושע מופיע באקרוסטיכון הפוך של הקטעים בתפילה:"עלינו לשבח", "שלא עשנו", "ואנחנו כורעים", "הוא א-להנו". – הושע, ויש שמצאו רמז בקטע : "על כן נקווה..." ראשי תיבות עכן.

למרות קדמותה של התפילה, הנוצרים מצאו בה דברים נגד דתם, כמו 'וריק' גימטרה יש"ו. רבי יום טוב ליפמן מילהויזן מספר שבשנת ה'קנ"ט (1398) טען פטר, משומד נוצרי אשר שמו היהודי הקודם היה פסח, שהמשפט "שהם משתחוים להבל וריק" מכוון כנגד אמונתם של הנוצרים, והוא דחה את דבריו.

הפרופסור האנטישמי יוהן אנדריאס אייזנמנגר (1703-1650), בספרו האנטישמי מ-Entdecktes Judentum" 1700" ("היהדות החשופה"), עורר מחדש את הדבר. המחבר וספרו היו פופולריים מאד, והגרמנים קבלו את הדברים. ואכן כבר בשנת 1703 קיסר פרוסיה פרידריך הראשון Friedrich Wilhelm I (1688-1740) הורה לאסור על היהודים לומר את הפיסקה. מכיון והאיסור לא נאכף, בשנת 1716 הוא הוציא איסור מפורט וחמור יותר (הצו שלפנינו), וצוה לתלותו בבתי הכנסת. פרידריך שלח מפקחים לבתי הכנסת, ואיים על היהודים בעונש חמור אם יפרו את פקודתו. בעקבות הצנזורה הנוצרית בגרמניה, מלים אלה חסרות ברוב הסידורים האשכנזיים מאותה תקופה עד ימינו.

עד כדי כך נקבע נוסח עלינו בלי הפיסקה הזו, שמצינו מי שסוברים שגם כיום אין לחזור ולומר את הפיסקה. שכן בהשמטה הזו יש זכר למסירות נפש של יהודי התקופה ההיא, שעל אף הגזירות וההפרעות בסדר התפילה, החזיקו במה שניתן היה להמשיך.