פריט יחידאי: 'מפעל חיים' של ותיק הצלמים החרדים. מיליוני (!) תמונות רבנים, כולל זכויות היוצרים
ארכיון וותיק הצלמים החרדים ר' ברוך אוביץ שנחשב למייסד הענף של 'איסוף תמונות רבנים'. הארכיון מכיל מאות אלפי תמונות מודפסות ומיליוני תמונות המאוחסנות על גבי דיסקים, אותם צילם ר' ברוך אוביץ במשך כיובל שנים בהם עסק במקצוע הצילום. הזדמנות ייחודית שלא היתה מעולם וכנראה גם לא תחזור על עצמה.
לפנינו ארכיון המקפל בתוכו את כל הווי החיים הציבוריים החרדים בחמישים השנים האחרונות. שהרי לא היה אירוע ציבורי-חרדי אחד בעשרות השנים האחרונות, קטן כגדול, בו לא היה ר' ברוך אוביץ חלק מהנוף. מי אינו זוכר אותו, בזקנו המחודד, תמיד חבוש במגבעת הקטיפה, מקפץ בתזזיתיות מפינה לפינה ומנציח לדורות בעדשת מצלמתו את הרגעים הנעלים. בין אם באירועים גרנדיוזיים כסיומי הש"ס, הפגנת המיליון כנגד בג"ץ או ביקור האדמו"ר מסאטמר זיע"א בארץ ישראל ועד לאירועים מינוריים כחתונות אדמו"רים, טישים חסידיים, וגם לא-אירועים של אדמו"ר צועד בנווה קיט בבין הזמנים, או בדרכו אל המקווה בסתם יום של חול.
כיום כאשר לכל ילדון יש מצלמה משל עצמו וכמעט בכל טלפון ניד ישנה אפשרות צילום הדבר נשמע אולי טריוויאלי, אולם ר' ברוך אוביץ החל בכך כבר לפני חמישים שנה, כאשר התמונות צולמו עדיין ב'שחור לבן'. גם הלא מאוד מבוגרים שבינינו זוכרים את ה'פילמים' של ה-24 תמונות ושל ה-36 תמונות, שעד לפני פחות מעשרים שנה היו שיטת הצילום הנפוצה, בפרט במגזר החרדי. אז לכל תמונה הייתה משמעות, לא היה ניתן לצפות בה לאחר הצילום, אלא אחרי שהיא פותחה בחנויות 'פוטו' מיוחדות וגם לא היה ניתן למחוק אותה, כמו היום.
לפנינו ארכיון היכול להתחרות בקלות עם מאגרי המידע הגדולים בעולם ואף לנצח את 'גוגל' בנישה הזו של תמונות רבנים. מה גם שאחד מעקרונות-הברזל של ר' ברוך אוביץ היה, כפי שציין בראיון שנערך עמו בעיתון 'בקהילה' (פורסם לאחר פטירתו בכ"ד סיון תשע"ט): "מיד כשהתחלתי לצלם קבעתי לעצמי גבולות ברורים. אני לעולם לא מצלם נשים. וכך, אני גם לא מסכים שהתמונות שלי יגיעו לאתרים באינטרנט או לעיתונים שאינם דתיים. לא אכפת לי להפסיד כסף. יש לי עקרונות"! אמנם ניתן למצוא לא מעט תמונות של רבנים באינטרנט, אולם תמונות הארכיון שלפנינו הינן ייחודיות. זאת מלבד העובדה שר' ברוך התחיל בצילומיו עשרות שנים לפני שנולד בכלל האינטרנט. חשוב לציין שהארכיון נמכר ביחד עם זכויות היוצרים על מיליוני התמונות שהוא מכיל.
ועכשיו למספרים: הארכיון מכיל 69 קרטון של תמונות מודפסות, כפול ממוצע של 3,828 תמונות בכל קרטון סה"כ: 264,132 תמונות מודפסות [ניקח הערכה מחמירה שכמחצית מהתמונות הן כפולות ועדיין מדובר בלמעלה מ-120,000 תמונות מקוריות מודפסות!] מלבד זאת מכיל הארכיון עוד 33 קרטון של דיסקים, כפול ממוצע של 377 דיסקים בקרטון, כפול 742 ממוצע תמונות בדיסק, הנותנים 279,734 תמונות בקרטון, כפול 33 קרטון סה"כ: 9,231,222 תמונות המאוחסנות בדיסקים [גם כאן ניקח בחשבון הערכה מחמירה של חמישים אחוז כפולים, למרות שזה וודאי הרבה פחות, ונגיע למספר הבלתי יאומן של ארבעה עד חמישה מיליון תמונות].
נצטט אנקדוטה מתוך הראיון הנ"ל במגזין 'בקהילה', הממחישה את עוצמתו של הארכיון שלפנינו וכה נכתב שם: "בכל קנה מדידה, ר' ברום אוביץ הוא 'תופעה' בחצרות האדמו"רים. 'יש היום כמה וכמה חצרות קודש שאני כבר מצלם שם ארבעה דורות. יש אדמו"רים שצילמתי את האלטער זיידע שלהם', הוא [ר' ברוך אוביץ] אומר בחיוך. 'בפעם הראשונה שצילמתי את כ"ק האדמו"ר מרחמסטריווקא', מספר אוביץ, 'הוא הסתכל עלי במבט שכולו ענווה. הוא אמר לי: ר' ברוך, אתה הרי צילמת את אבי ואת סבי, אילו פנים יש לך שאתה מצלם גם אותי…'. 'יש לי גם תמונה יפה שצילמתי בבר המצווה של האדמו"ר מנדבורנה. רואים בה ארבעה דורות של אדמו"רי בית נדבורנה. תמונות רבות יש לי מהאדמו"ר רבי איתמר. את כל זה עשיתי בשנים ההן' ".
לסיכום, לפנינו מפעל חיים של וותיק הצלמים החרדיים, שאלמלא נקטף ממחלה קשה בדמי ימיו לא היה מועמד כלל למכירה. ארכיון המקפל בתוכו את סיפורה של היהדות החרדית בארץ ישראל בלמעלה מחמישים השנים האחרונות, למעשה את הסיפור החרדי כולו, כך שגם אילו יתבטלו יום אחד האינטרנט יחד עם ויקיפדיה, עדיין הארכיון שלפנינו ייתן את 'התמונה המלאה' ויספר את הסיפור כולו של תחיית היישוב היהודי-חרדי בארץ ישראל לאחר השואה. זה אינו ארכיון שעשוי לשכון באחד המוזיאונים - זהו מוזיאון בפני עצמו - "מוזיאון הציבור החרדי בארץ ישראל".
הצלם ברוך אוביץ - ר' ברוך, כך כונה, נלד בירושלים בח' אלול תשט"ו לאביו הרה"ח רבי זאב אוביץ שיבלחט"א מאנשי ירושלים ולאמו מרת מרים שתחי'. בילדותו למד בתלמוד תורה 'עץ חיים' סניף סיני ובגיל עשר עבר ללמוד בתלמוד תורה גור. מאוחר יותר עבר לבני ברק שם התקשר לחצר ויז'ניץ ל'אמרי חיים' ולבנו הישועות משה שעוד קודם שמונה לאדמו"ר קירב את ר' ברוך ועמד על סדר לימודו. בבחרותו נקשר לחצר הקודש קרעטשניף ולאדמו"ר הקודם רבי דוד משה מקרעטשניף זצ"ל, אליו היה מקושר בעבותות של ממש. ר' ברוך התגורר לאחר נישואיו בטבריה ובירושלים ומאוחר יותר בעיר ביתר עילית. מאז שהיה ילד בן 8, ר' ברוך אוביץ ז"ל, ותיק הצלמים החרדים, עסק בצילום, והוא כנראה הראשון שהביא לציבור את 'תמונות הרבנים' ומאז היה מתפרנס בדוחק רב מעבודת הצילום בהיותו צלם וותיק שתיעד את כל חצרות האדמו"רים וכל גדולי ישראל זצ"ל ויבלחט"א. כולל כאלו שלא הייתה גישה לשום צלם אחר אליהם כדוגמת אדמו"רי גור וגאב"ד ירושלים.
לאחר פטירתו התפרסם בעיתון בקהילה ראיון מרתק שנערך עמו בסוף ימיו שם סיפר בין היתר כיצד נולד ענף האספנות של תמונות גדולי ישראל: "ואם אתם רוצים לדעת איפה נולד הענף של 'איסוף תמונות רבנים', תקשיבו לתיאור של אוביץ. 'באחד הבקרים של ילדותי, ראיתי לפתע את האדמו"ר הצדיק ה'חלקת יהושע' מביאלה זצ"ל פוסע ברחוב. במקרה הייתה המצלמה בידי, ומבלי להסס צילמתי אותו. למחרת בבוקר, כשהלכתי שוב ברחוב, פגשתי את האדמו"ר רבי יוחנצ'ע מרחמסטריווקא שהיה בדרכו לטבילה במקווה. גם אותו צילמתי. ואז הבנתי, ששני הצדיקים עושים את המסלול הזה כל בוקר. הבנתי שאני יכול לתזמן תמונה משותפת. אגב, אני זוכר שכילד מאוד התפלאתי למה הם עוברים זה מול זה ולא מחליפים אף לא מילה אחת. הם הסתפקו בהנהון ראש חרישי. רק לימים למדתי ששני הצדיקים הללו הקפידו לא לדבר מילה לפני התפילה. כך או כך, למחרת היום כבר ניצבתי בנקודת המפגש והנצחתי את הרגע שבו הנהנו זה לזה לשלום'. אלו היו התמונות הראשונות. מאז ועד לפני חודשיים, הוא לא חדל לצלם. 'חלק גדול מתמונות האדמו"רים מאותן שנים, הם אלו שאני צילמתי', הוא אומר".
